יפה קלימן ז"ל

יפה נולדה ב־9 בספטמבר 1955 ברמת גן, בת לשמחה ואליהו מוסרי ז״ל, אחות תאומה למשה, בני הזקונים למשפחה חמה ומלוכדת. היא הייתה האחות הקטנה לאברהם ז״ל, רחל ז״ל, יוסי, דוד, איציק ונחמה. תמיד ראתה את כולם בגובה העיניים, בענווה ובכבוד, וכך בחרה לחיות את חייה.

מילדותה ניחנה באור מיוחד – שמחת חיים, לב פתוח ויכולת טבעית לחבר בין אנשים. תמיד הייתה מוקפת בחברות ובחברים. הקשרים שטיפחה היו עמוקים, נאמנים, ונשמרו באהבה ובכבוד עד יום לכתה.

כבר בגיל צעיר בלטו חריצותה ומוסר העבודה הגבוה שלה. היא לא חששה לעבוד קשה, ואף פרסמה מודעת דרושים למשק בית. את הפרוטות שהרוויחה שמרה בקפידה, אך גם ידעה ליהנות מהן – עם וופלים וכריכים "שווים" מהמכולת.

יפה התחנכה למופת וסיימה את לימודיה בתיכון בליך בהצטיינות, כשהיא משלבת רצינות, התמדה ואהבת חיים.

עם גיוסה לצה״ל שובצה לחיל השריון ושירתה בסיני, שם הכירה את אבי, בעלה לעתיד. במהלך מלחמת יום הכיפורים מילאה תפקיד משמעותי כקמב״צית, ובהמשך לקחה חלק גם בעבודת ועדת אגרנט – תקופה מאתגרת שבה הפגינה אחריות, קור רוח וחוסן נפשי יוצא דופן.

ב־23 בפברואר 1975 נישאה לאבי בבית החייל בתל אביב. יחד בנו בית של אהבה, ערכים ונתינה. יפה למדה קלדנות וגרפיקה ועבדה כגרפיקאית בבתי דפוס, מקצוע ששילב דיוק, יצירתיות ואסתטיקה.

המשפחה עברה לחדרה והקימה את ביתה הראשון ברחוב יוספטל – בית חם ופתוח, מלא שמחה וחיים. שם גם נרקמו חברויות אמת שנשמרו כל החיים.

יפה הייתה אשת אמונה. היא פקדה קברי צדיקים, חיה באמונה גדולה ושקטה, וידעה לשאוב ממנה כוח, תקווה ונחמה – לעצמה ולסובבים אותה.

אהבה לבלות ולטייל עם אחיה ואחיותיה בארץ ובחו״ל בחגים ומועדים והייתה קשורה אליהם מאוד.

היא הביאה לעולם ארבעה ילדים, שכל אחד מהם היה פרי גאוותה. היא העניקה להם חום, ביטחון ואהבה ללא תנאי, ולא החסירה מהם דבר.

אהבה את כלותיה וחתניה ואת בני ביתם, והייתה גאה במשפחה שהיא ואבי בנו יחד – משפחה מלוכדת, אוהבת ומכבדת.

אהבתה לטיולים ולראיית עולם ליוותה אותה כל חייה – מתאילנד ועד ארצות הברית, ובארץ כחלק מחוג המשוטטים של אגד, טיול אחד לא פספסה. כל דרך הייתה עבורה חוויה, סיפור וזיכרון.

בהמשך חיתנה את ארבעת ילדיה וזכתה ל־12 נכדים ונכדות אהובים. היא עזרה לגדל, שמרה כשצריך, ובעיקר בישלה והאכילה באהבה גדולה – כמו שרק היא ידעה.

ביתם תמיד שמח, מלא אהבה, ריקודים ומוזיקה שיצרו רגעים קטנים של אושר.

כמארחת מדופלמת, ביתה תמיד היה פתוח, השולחן שופע, והלב רחב. כל אורח התקבל בחיוך גדול ובסבר פנים יפות.

יפה אהבה לרקוד, לצחוק, להשתטות ולשמח. היא הייתה שחקנית נהדרת, עם הומור טבעי ושמחת חיים מדבקת. כל חייה הייתה מוקפת בחברים וחברות, ולכולם נתנה יחס אוהב ושמרה על קשרים טובים עד יום לכתה.

את מחלת הסרטן עברה כגיבורה – ללא תלונות, בכוח, באומץ ובאמונה גדולה, כשהיא ממשיכה להאיר את סביבתה עד הרגע האחרון.

לכתה הותירה חלל עמוק בלב כל אוהביה. חסרונה מורגש בכל רגע, אך דמותה, אהבתה, אמונתה והשמחה שהפיצה ימשיכו ללוות אותנו ולהאיר את דרכנו תמיד.